רש"י על בבא מציעא ק״ט

1 מתני' לשנים מועטות - פחות משבע שנים:

2 לא יזרענה פשתן - שזרע פשתן מכחיש בארץ הרבה ואינה חוזרת ליושנה עד שבע שנים והא לא מיתוקמא אלא בחכירות דאי בקבלנות מאי דבעי ליזרע שהרי הבעלים חולקין בו:

3 ואין לו בקורות שקמה - עץ סרק הוא וקוצצין ענפיו לקורות הבנין והן חוזרין וגדילין ופחות מז' שנים אין נעשות קורות הלכך קיבלה לפחות משבע שנים לא יקוץ קורות שבה דלאו אדעתא דקורות נחית דבשנים מועטות אינם חוזרים לקורות אבל קיבלה לז' שנה ראשונה זורעה פשתן וקוצץ שנה ראשונה שקמה שבה:

4 גמ' שבח שקמה יש לו - עשו והשביחו שמין לו שבחם לכשיסתלק:

5 לצמיתות אמר רחמנא - מי שאילולי יובל היתה נצמתת דכתיב ויקרא כ״ה:כ״ג והארץ לא תמכר לצמיתות:

6 וניגמר מיניה - דמקבל:

7 התם זביני מעליא הוא - וכל כמה דאשבחא ארעא ברשותיה אשבחא וארעא דהדרא משום דיובל אפקעתא דמלכא הוא ומאי דלא פקע מלכא לא מפקע ממכר אפקע שבחא לא פקע:

8 קדחי בה תאלי - צמחו בה אילנות:

9 דיקלא ואלים - קיבל הימנו אילן לפירותיו כך וכך שנים ונתעבה והגבירו עיקרו ה"נ וכו':

10 לאו אדעתא דהכי נחת - אלא לאכילת פירות הכא אדעתא דהכי נחת לכל אשר יצמח בה:

11 התם לית ליה פסידא - כל מה שהשביח שקמה לא מנע ממנו חרישה וזריעה:

12 ידא דאספסתא - מקום הדקלין היה זורע אספסתא ידא כמו במדבר ב׳:י״ז איש על ידו:

13 אנא כורכמא רישקא רבאי - אני הייתי מגדל במקומן כרכום שדמיו יקרין:

14 א"ל - מדקאמרת כורכמא רישקא רבאי שהוא דבר הנקצר בכל שנה ולא אמרת אנא תאלי הייתי נוטע בה למישקל שבחייהו גלית אדעתך דלא נחתת להא ארעא אדעתא למיעבד בה מידי דבר קיימא למישם ליה שבחיה ומפיק אלא מידי דתיעקריה ותישקליה ותיזיל כי מסתלקת שקול כורכמך רישקך אותו כורכמא רישקא דהיינו תאלי שקיימו בה עקור אותו ולך וכשתבא לעקור אינו אלא עצים וזה יתן לך דמי עצים:

15 אהדר ליה משוניתא - הגביהו סביב גבוליה כעין שן הר:

16 קדחי ביה זרדתא - בההיא משוניתא צמחו בה אילנות של עוזרדין קורמיי"ר בלעז:

17 ממולאי - מבית עלי שהיה ממשפחה רעועה:

18 אמריתו מילי מולייתא - דברים גבנונים לשון מוליא במוליא במו"ק דף י: גבשושית:

19 אפילו רב פפא - דבעי שכר שבחא דתאלי:

20 דאית ליה פסידא - שצמחו במקום הראוי לזריעה:

21 הכא מאי פסידא איכא - במשוניתא אין דרך לזרוע:

22 שתלא - נוטע כרם בקרקע בעל הבית ועליו להיות אריס כל הימים ונוטל מחצה בפירות:

23 אפסיד - מאי דאשבח כבר מיהו אכתי הוה שבחא ומיסתלקנא דקאמר בלא שבחא קאמר:

24 ורב כהנא אמר וכו' - דה"ק אי מפסידנא מסתליקנא על כרחי ושקילנא מאי דאשבחי:

25 לא קניא - ואפילו אמרת הכי לא מסלקינן ליה בלא שבחא:

26 מאי דאפסיד מנכינן ליה - שיימינן מאי דמטי לבעל הבית בהפסד ומנכינן ליה מחלקו דשתלא בשבח:

27 אומנא - מוהל תינוקות:

28 כמותרין ועומדין דמי - לסלקינהו:

29 מקרי דרדקי - פסידא דלא הדר הוא דשבשתא כיון דעל על:

30 א"ל אנא פלגא בשבחא קאמינא - כדרך שאר שתלים שאינן מסתלקין:

31 השתא קבעי למיתב מנתא לאריסא - כלומר כיון דמיסתלק לו בלא זמנו אמאי שקיל פלגא בשבחא עד האידנא הוה שקיל בעל הבית פלגא בפירות וזה היה עושה בה כל עבודתו כמשפט אריסין:

32 השתא קבעי למיתב מנתא לאריסא - עכשיו זה יטול כל המגיע לו וילך ועל בעל הבית ליטול עבודת הכרם ויצטרך לתתה לאריסא ודרך אריס שיורד לכרם נטוע ליטול שליש בפירות נמצא בעל הבית מפסיד שליש ממחציתו בכל שנה:

33 ריבעא דשבחא - לקמן מפרש ואזיל:

34 סבר רב אשי למימר ריבעא - דתרי תילתא המגיעין לבעל הבית משתוציא השליש שיצטרך ליתן לאריס שיורד לה דהוא דנקא בכל שבח הכרם כגון אם השבח ששה דינרים יוציא מהן שליש שעתיד ליתן לאריס נותרו ארבעה דינרים מהן יטול השתל דינר והיינו ריבעא במאי דמטא לבעל הבית דהוא דנקא דשבחא כוליה:

35 דנקא - שתות:

36 דאמר רב מניומי באתרא דשקיל שתלא פלגא - בפירות ועושה עבודה לעולם:

37 ואריסא תילתא - אריס היורד לתוך הכרם גמורה ועובדה נוטל שליש בפירות:

38 האי שתלא דבעי איסתלוקי - שיימינן ליה כי היכי דלא נפסיד בעל בית כלומר מעיינין במילתא למיתב ליה כי היכי דלא נמטייה פסידא לבעל הבית בסילוק של זה:

39 אי אמרת בשלמא דנקא - שקיל שתלא שפיר דכי הדר שקיל אריסיה תילתא הרי שלשה דינרין בין שניהן פש ליה פלגא דבעל הבית כדהוה שקל עד השתא:

40 אלא אי אמרת ריבעא ממש - דינר וחצי והאריס יטול שליש שהן שני דינרין:

41 פסידא לבעה"ב - חצי דינר ממחציתו:

42 ולימא ליה - שתלא אנת מנתא דידך הב ליה לאריסא שיטרח בו החצי שלך שהיה מוטל עלי לעשות ואתה אוכל פירות הב ליה לאריסא ועלי לנכות מחלקי כפי המגיע לו והיינו ריבעא ממש דינר וחצי כיצד טול אתה שלשה רבעי הכרם לחלקך מהן תתן השליש לאריס נמצאת אוכל כל השנה חצי פירות הכרם בלא יציאה:

43 מנתא דידי מאי דבעינא עבידנא ביה - אני אמכור לאחרים הרביע המגיע לידי ולא שייך גבאי למיתן מנתא לאריסא דהא מזבנינא ומסתלקנא הקונה ירד ויעשה ויאכל ואם באת לקנותו הרי אין עלי לעשות לך ותאכל את פירותי בחנם אם תתנהו לאריס לישקול מיניה וביה שוה חצי דינר והדינר ישאר לך והיינו תרי תילתי שהרי עכשיו אתה קונה ממני ולעולם ריבעא ממש קאמר רב פפא ואין בעל הבית מפסיד כלום שעד עתה היה אוכל חצי הפירות ומעתה אוכל שני שלישים דהיינו ארבעה דינרים:

44 כי מטית לשחיטת קדשים - הכרתי בך שאתה חדוד ויודע להעמיק ולהקשות וכי מטית למסכת זבחים שהיא עמוקה תא אקשי לי ואתן לב לתרץ לפי שאלתך ויש אומרים דחויי מדחיה ולא היא דעל כרחיך קבולי קיבלה חדא דקושיא מעליא היא ועוד מדקאמר קסבר רב אשי למימר מכלל דמסקנא לאו הכי הוא:

45 קופא סבא פלגא - גפן שהזקינה בכרם הרי הוא כשאר זמורות שחולקין בהם ונוטל בה שתלא פלגא כשאר פירות דכיון דאורחה בהכי אדעתא דהכי נחת:

46 שטפה נהר - ובאו לחלק העצים הוה ליה כי שתלא דמיסתלק בלא זמניה ושקיל ריבעא שטפה נהרא פעמים שעוקרין לגמרי ופעמים ששוטף את הקרקע ומכחישו ואין ראוי לצמוח בו כלום עד זמן מרובה:

47 ההוא גברא דמשכין פרדיסא לחבריה - משכן לו כרם במשכנתא דסורא א"נ בנכייתא:

48 וקש - הזקין ובזמנו שהיה ראוי לכך:

49 פירא הוי - עצים שבו ויטלם המלוה:

50 יבש האילן - במשכנתא קאי:

51 מה נקצץ בזמנו - שאין אדם קוצץ אילן שעושה פירות אלא בזמנו שחדל לו מעשות פרי:

52 בלא זמנו - ומודה אביי בלא זמנו שחדל לעשות פרי דכיון דלאו אורחיה לאו פירא הוא ולאו אדעתא דהכי נחת:

53 נפלו לה - לאשה משניסת מת אביה ונפלו לה בירושה: